(גילוי נאות – גיא הוא אחי הבכור)

לליאור היה ברור שאני אלווה אותם מהרגע הראשון וזה מאוד ריגש אותי.

יום רביעי – יומיים לפני התל"מ ליאורי מעדכנת אותי שכנראה יצא הפקק הרירי ובכלל כבר כל השבוע היא מרגישה שזה קרוב.

יום שישי – התל"מ – 6:00 מקבלת טלפון בוקר טוב מליאור שכדאי שאתחיל להתארגן, יש צירים טובים.

8:30 – הגעתי למיון נשים במאיר. הם היו במוניטור. ליאור שכבה על המיטה, רצתה לסיים עם המוניטור ולהכנס לחדר לידה אבל כל תזוזה שלה ניתקה את המתמר. האחות רצתה שיהיה ניטור רציף בשביל שיאשרו חדר טבעי. אחרי 50 דקות שהייתה מחוברת למוניטור הסכימו לנתק אותה. עברנו לחדר רופא לבדיקה.

רופא צעיר קיבל אותנו, בדק את ליאור ואמר "את בלידה פעילה". קרא לאחות ואמר לה שאפשר לקבל לידה – פתיחה 8 צוואר מחוק. לא האמנו למשמע אוזנינו.

ליאור ביקשה את החדר הטבעי – בשיפוצים (לקראת בייביבום), ביקשה חדר עם מקלחת – לא פנוי, אבל היי, את בפתיחה 8 לא תספיקי להשתמש במקלחת בכל מקרה. נכנסנו לחדר בדיוק מול תחנת האחיות והמיילדת לא הרשתה לנו לסגור את הדלת.

בצירים ליאור נשענה על הקיר, אני תומכת לה בבטן עם הריבוזו וגיא עושה לה קולות עמוקים בגב התחתון. כשהרגישה שלא יכולה לעמוד יותר ביקשה שיבדקו אותה שוב. המיילדת בדקה, שאלה שוב איזה פתיחה אמרו לנו בקבלה והלכה לקרוא למיילדת נוספת שתבדוק אותה גם. המיילדת השנייה בדקה שוב ואמרה פתיחה 5. ליאור המלכה לא מצמצה לרגע, כאילו לא הזיז לה בכלל שהחזירו אותה 3 סנטימטר אחורה. נשארה על המיטה אבל התהפכה על 6. כל ציר עבדה קשה עם סיבובי אגן ונשימות, אני עם הריבוזו וגיא על הסאקרום. היינו צוות מנצח. ליאור הלכה לשירותים ובסוף נשענה על הכיור בערך חצי שעה. כל ציר גיא איתה, אני הרגשתי שאני יותר מפריעה ממועילה בשירותים הקטנים אז חיכיתי להם בחוץ והייתי בהקשבה.

כל חצי שעה נכנסה אחת המיילדות ושמעה כמה דקות דופק. ברוב הפעמים ליאור ביקשה שיבדקו אותה כי היא מרגישה שזה מתקדם. עוד סנטימטר ועוד סנטימטר וליאור מתחילה להיות מתוסכלת שהיא עוד לא בפתיחה מלאה. הצעתי לה לחזור לעמוד אבל היא לא רצתה. מרגישה צורך ללחוץ אבל מפחדת כי עוד לא בפתיחה מלאה. ליאור מתחילה לבכות, אני מוציאה שמן מרווה מרושתת ומעסה לה את כפות הרגליים באיזור הרחם. לא יודעת אם זה מה שעזר או לא אבל בבדיקה הבאה הייתה פתיחה מלאה.

לפני שבאו לבדוק ראיתי שהיא בשלב המעבר. הצירים התרחקו, לדעתי היא ממש נרדמה בין הצירים, התחילה להזיע,  כל הזמן שאלה אותי אם היא יכולה כבר ללחוץ, שהיא לא יודעת, פתאום פחד גדול הציף אותה והיא התחילה לבכות. אני לוחשת לה באוזן איזה גיבורה היא, כמה כוחות יש לה ושהיא כבר ממש מתקרבת לסוף וממש ממש תכף היא תפגוש את פיצ, תחזיק אותה, תריח אותה, תיגע בה. שלושתנו בכינו ביחד.

מיילדת שלישית נכנסה ואפילו לא הציגה את עצמה, בדקה את ליאור, אמרה פתיחה מלאה ויצאה מהחדר. המיילדות שהכרנו נכנסו והתחילו לארגן דברים לקבל לידה. בת שבע ביקשה מליאור שתשכב על הגב או על הצד כדי שיהיה לה (למיילדת) יותר נוח. לליאור לא היה נח על הצד אז נשארה על הגב. ראיתי שזה מבאס אותה אבל לא הרגשתי שיש לי מה לעשות. ידעתי שאם המיילדת המנוסה הייתה מקבלת את הלידה היא הייתה נותנת לה להשאר על 6 (כך היה גם בבדיקות הפתיחה).

ליאור ניסתה לנשוף אותה החוצה אבל המיילדות ממש לחצו עליה ללחוץ. אז היא לחצה. גיא מחזיק יד אחת, אני מחזיקה יד שנייה ועוזרת לה להחזיק את הרגל למעלה ורק משבחת ומעודדת אותה. היינו ככה בערך 4-5 צירים והראש של פיצ כבר בקראונינג. המיילדת הייתה מאוד hands-on ושמרה על הפרינאום של ליאור. עוד ציר אחד והיא כבר בחוץ. אחיינית מהממת וראשונה שלי

ליאור ביקשה לחכות עם הפיטוצין. אכלה שוקולד וילדה את השילייה. בדקו את כמות הדימום, אמרה שמדממת ונתנה פיטוצין בסוף. רופא החליט לעשות 3 תפרים ועברנו להתאוששות. שם פיצ ינקה וינקה וינקה וינקה  J

נשארתי איתם עד המעבר למחלקה. גיא לקח את פיצ לתינוקיה ועד שאני וליאור הגענו למחלקה הם כבר סיימו שם והצטרפו אלינו. עזרתי לליאור עם המקלחת הראשונה והשארתי את המשפחה החדשה בשמחה ואהבה.

 

היה מהמם, מדהים, מעצים ומטורף

סיפור הלידה של ליאור