מי אני
נעים להכיר, אני יעל. דולה ומדריכת הכנה ללידה. בת 37, נשואה לאמיר, אמא לנופר, כפיר ודרור.
עוד לפני ההריון הראשון שלי ידעתי שאני רוצה לידה טבעית. לא ידעתי בדיוק מה זה אומר, אבל עמוק בפנים הרגשתי שהגוף שלי יודע ללדת.
אז כשנכנסתי להריון התחלתי לחקור ולהבין מה זה אומר בעצם "לידה טבעית". קראתי, תרגלתי, למדתי, השקעתי... עשיתי כל מה שאני יכולה כדי להגיע כמה שיותר מוכנה - נפשית ופיזית.
מאז מאמינה בכל נימי נפשי שכל אישה יודעת ללדת, הידיעה הזו טבועה בנו משחר ההיסטוריה ועדיין נמצאת שם במעמקי הגוף, הראש והנפש. במחשבה הכי פרימיטיבית - בשביל זה אנחנו כאן.
זה היה רק עניין של זמן עד שאבין שהייעוד שלי הוא לעזור לנשים לחוות את החוויה הטבעית, להיות פעילות בלידה, בשליטה על מה שאפשר ובקבלה על מה שלא, ומוקפות בתמיכה שבה הן בוחרות.
אני מלווה לידות ומעבירה קורסי הכנה ללידה פרטיים אצלך בבית אשר נותנים את הכלים הדרושים לך ללדת בדרך שלך, בטבע שלך.
המסע שלי לדולאות
תמיד ידעתי שאני צריכה להיות עצמאית, אבל היה לי קשה להבין במה. אחרי שראיתי עולם התחלתי ללמוד הוראת תקשורת וקולנוע. היה לי ברור שאני לא הולכת להיות מורה בתיכון אבל תוכנית הלימודים מאוד עניינה אותי ובאמת קיבלתי המון כלים בתואר הזה שמשמשים אותי גם היום, כשאני בכלל לא מתעסקת בתחום.
במהלך הלימודים התחתנתי עם אמיר, ומיד עם סיום התואר, בעודי מחפשת עבודה במשרדי פרסום נכנסתי להריון. מיד החלטתי שלא מתאים לי להיות אמא שעובדת במשרה מלאה, שאני רוצה להיות זו שמוציאה את הילדים מהגן, שמכינה להם ארוחת צהריים. וכך חזר חלום העצמאות להסתובב לו במחשבותיי.
במהלך ההריון עשיתי עבודות של הזנת תוכן לאתרים, צילום אירועים ועריכת וידאו. אבל לא הרגשתי שמצאתי את ייעודי בחיים. במקביל לעבודה, כל ההריון חקרתי את נושא הלידה הטבעית. קראתי ספרים, פורומים, סיפורי לידה, תרגלתי יוגה להריון פעמיים בשבוע, עשינו קורס הכנה ללידה בגישה טבעית. עשיתי כל מה שיכולתי על מנת להגיע ללידה עם כמה שיותר מידע וכמה שיותר מוכנה כדי לאפשר לגוף שלי לעשות את מה שהוא נולד לעשות – ללדת.
אחרי הלידה התחילו מחשבות לכיוון דולאות, אבל מהר השתקתי אותן. הרי אני אמא צעירה, יש לי תינוקת קטנה בבית, איך אני יכולה ללוות לידות? בלי לדעת מתי אצא, לכמה זמן, ומתי אחזור? אז בנתיים זנחתי את החלום בצד אבל מצאתי את עצמי יותר ויותר מייעצת לחברות לקראת לידה. ואז הגיעה חברה אחת, שליחה של היקום, ששאלה ועדכנה אותי על בסיס יומי וכשהתחילו הצירים על בסיס שעתי. הייתי מחוברת לטלפון איתה. מרגיעה ומסבירה. מעבירה לה את כל המידע שברשותי. באחת משיחות הוואטסאפ הליליות שלנו, אמיר אמר שהוא חושב שאני צריכה ללכת ללמוד את זה. שאני צריכה ללוות נשים ברגעים האלה, בצורה מקצועית. דיברנו וחישבנו את כל האילוצים והוא, כהרגלו, תמך בי ואפשר לדבר הזה לקרות.
נרשמתי לקורס דולות ומדריכות הכנה ללידה של זהר כרמי הנהדרת, במהלכו נכנסתי להריון שוב. כמה נפלא היה לעבור את הקורס הזה בהריון. כמה ידע רכשתי. חודש לאחר סיום הקורס ילדתי את הבן הקטן שלי, כמובן בליווי דולה, חברה מהקורס. התמיכה שקיבלנו ממנה הייתה עצומה ובאמת שאנחנו לא יודעים איך היינו עוברים את הלידה הזו בלעדיה.
כשקטנצ'יק היה בן שנה הוא נכנס לגן ואני התפנתי ללוות לידות. וזה עובד. הילדים אמנם קטנים, אבל יש לי תמיכה מלאה מהמשפחה שעוזרת ונרתמת. אני יוצאת ללידות, ארוכות או קצרות, חוזרת מותשת אבל מלאה בסיפוק המדהים הזה שעזרתי. שתמכתי. שאיפשרתי. מצאתי את מקומי. סופסוף אני מרגישה שהכל נכון, החלקים של הפאזל מסתדרים לתמונה נפלאה.